ביר תמילה – באר חיל
שביל באמצע שביל בצד
שלמי אהרן
המשך יומן המסע של אבי זכאי
אנו מתקדמים ללא רעש. בחלל דממה עצורה. מין שקט מדכא. ואני המום מהטבע המדברי. ים חולות מסביב.
פתאום נעצר עודה, הבריך את גמלו וכמוהו עשו בני לויתו, ונעלם מאחורי גבעה סמוכה. לאחר רגעים ספורים חזר ועמו עוד בדואי אחד. "אהלן וסהלן" הדהדו ברכות בחלל. השארנו את הגמלים רבוצים בחול, ובמחבוא הדיונות, בריחוק של כמה עשרות מטרים מצאנו שני אהלים. הופתעתי: הא כיצד מצא עודה ללא שביל וללא כל סימן היכר מקום" ישוב" נידח זה: למדתי מה רב כושר ההתמצאות ומה מפותח החוש הטבעי של הבדואי במדבר. המארח נבר בחול וחשף אש מדורה עוממת שנחליה נשתמרו בגלימת הנה כך הם שומרים גחלים לוחשות במדבר, שהבערת אש היא בו מלאכה קשה מיד הועמד הקברג' על האש ולא עברו רגעים רבים וכבר היינו מסובים סביב האש ולוגמים אפר ספלי קפה מר..
המארח נעלם אי שם וחזר. קערת סמנה בידו וכן כמה פיתות והתחלנו בסעודה כמובן שלא פרשתי מהם ומה גם שתאבוני נתן בי אותותיו לאחר רכיבה זו על הגמל. פרסתי מן הפיתה הרכיכה, הבלגתי על הבחילה ושאבתי בקיפוליה מן הסמנה והגחתיה אל פי. מי שאינו רגיל לאכילה בצוותא עם ערבים בוודאי מתייסר ברגעי הכשרה אלה בתורת האכילה. מי יודע אימתי רחצו לאחרונה את ידיהם בערבה זו מעוטת המים?
האוהלים עמדו בתוך שקע קטן בין דיונות. בסביבות ביר תמילה. על יד האוהלים הייתה מוטלת ערימת זרדים. כמה תרנגולות קרקרו שם וממרחק-מה באפלולית נע לו גמל ביחידות: כלב רדום רבץ על יד האוהל ורטן לפעמים ובצד כל אלה עממה המדורה. נשים וילדים לא הופיעו. בכי שוקט של ילד בקע מאוהל סמוך.
הובאו עביות ואף אני התעטפתי באחת מהן והשתטחתי מתחת לכיפת השמים ולאחר שהזנתי עיני בשמי הנגב נפלה עלי תרדמה.
עם הנץ האור חצינו את ואדי תמילה שהוא גבול החולות והגענו לביר־ חדד [ביר- הדאג'="הבאר התורכית" על גדת נחל הבשור סמוך לישוב אשלים] מעברו של ואדי דיקת אל־ עמרין [נחל הבשור] סמוך לכביש עוג'ה עסלוג'. בית אבן בודד עזוב ניצב לו בשטח ועל־ ידו באר בנויה אף היא מאבנים. קוטרה שנים וחצי מטר ועומקה לא אזכור. נראה היה שלא מכבר שאבו כאן מים: שביל כבוש בצעדי גמל, חריצי גרר של חבל על הארץ וגם פי הבאר היה חרוץ חריצי חבל. השאיבה נעשית על ידי גמל שגורר נאד מים רתוק לחבל מתוך הבאר.
מתוך שעמום שתקפם התחילו חברי לדרך במשחק של קליעה למטרה באבני המקום. הם גם אמרו להתייהר בפני ולהבליט את עליונותם במנהגי המדבר. תוך כדי משחק פנו אלי וגירוני לנסות את כוחי בקליעה כמותם, ועד מהרה הוכחתי להם שאינני נופל מהם. מיד ראיתי שאמנות זו מעלה בעיניהם את ערך האדם.
בחזרה רכבתי כבר לבדי על גמל. בביר תמילה הוחזר הגמל למארח שלנו. ומכאן ואילך רכבו שוב שניים על גמל אחד, אבל בגמלי שלי כבר לא נגעו. שיערתי שקניתי אצלם את עולמי בקליעה למטרה. בשעה מאוחרת בלילה, לאחר רכיבה של למעלה מחמישים קילומטר הלוך וחזור, באנו לרביבים. ואני, שזו הייתה לי רכיבתי הראשונה על גמל, עייף הייתי ורצוץ. רביבים הייתה שרויה באווירת חג. הבדואים נפרדו ממני בלבביות והלכו לדרכם ואני חניתי אותו לילה ברביבים החוגגת.
נסחפתי למעגל הרוקדים, שמחתי עם החוגגים בשמחת המים, ולאחר שטעמתי מעט מטעמו של מרחב הנגב, חשתי בעליל מה להם מאורע זה והבינותי פשרה של שמחה בקן חרוצים זה, שיושביו באו לכאן להתמודד עם השממה, ונשקם העיקרי אשר בו ערובה לניצחון - המים. אז מיציתי לראשונה תוכנה של תפילה קדומה וחדשה כאחת : תנה לי ברכה, כי ארץ הנגב נתתני.